החלטה בתיק תו"ב 15568-07-09

בפני בקשת המבקשים לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה שיפוטי שניתן במסגרת תיק עמק 15568-07-09 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה (להלן: "הצו השיפוטי") למשך תקופה נוספת שלא נקצב זמנה מעבר למועד שנקבע לביצוע הצו השיפוטי שניתן בגזר הדין מיום 28.02.10 בתיק תו"ב 15568-07-09 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה.

המבקשים בבקשתם מיום 6.10.11 ביקשו ליתן להם אורכה שלא נקצב זמנה לביצוע צו ההריסה השיפוטי מהטעם שטרם פעלו לשכירת אדריכל שיטפל עבורם בהגשת בקשה להיתר להכשרת הבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי זאת בשל נסיבותיהם האישיות והכלכליות הקשות וכלשון המבקשת בבקשה: "... עדיין לא השגנו אדריכל. לא היה לי אפשרות כלכלית לשלם לאדריכל. אני אשה חולה ואנחנו מלאים בחובות. בעלי פירק שותפות בעסק ונמצא בחובות גדולים".

בנסיבות אלו עתרו המבקשים לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה השיפוטי לתקופה נוספת שלא נקצב שזמנה בבקשתם, לצורך פניה לאדריכל וטיפול בקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי.

המשיבה התנגדה לבקשה בציינה שביום 24.01.10 הורשעו המבקשים עפ"י הודאתם בעבירה שעניינה ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר, בגין הבניה נשוא כתב האישום שבתיק תו"ב 15568-07-09 בימ"ש לעניינים מקומיים בנתניה, בניה שהיא סככה קונסטרוקציה מעץ וכיסוי רעפים בשטח של כ-21 מ"ר שנבנתה ללא היתר בדירת גג בבית מגורים משותף ברח' יוחנן הסנדלר 8 נתניה גוש 8230 חלקה 267.

ביום 28.02.10 ניתן כנגד המבקשים צו הריסה שיפוטי על פיו נצטוו להרוס את הבניה נשוא גזר הדין אולם צו ההריסה השיפוטי נדחה במסגרת גזר הדין למשך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין דהיינו עד ליום 28.02.11, על מנת לאפשר למבקשים לטפל בנדרש לצורך קבלת היתר לבניה נשוא הצו השיפוטי.

הוסיפה וטענה המשיבה כי אין בידי המבקשים היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי עד היום, לא הוגשה על ידי המבקשים כל בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי כלל ומשכך - אין היתר בניה נמצא בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו ולכן עתרה המשיבה לדחית בקשת המבקשים.

עיינתי בבקשה ובאמור בה, בתגובת המשיבה לבקשה ובאמור בה ובתיק 15568-07-09 בימ"ש לעניינים מקומיים בנתניה על כל המצוי בו.

ביום 24.01.10 הורשעו המבקשים על פי הודאתם בעבירה שעניינה ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר בגין הבניה נשוא כתב האישום שבתיק תו"ב 15568-07-09 בימ"ש לעניינים מקומיים בנתניה ובגזר הדין שניתן ביום 28.02.10 הוצא צו הריסה שיפוטי על פיו נצטוו המבקשים להרוס את הבניה נשוא גזר הדין אולם צו הריסה שיפוטי זה שהוצא נדחה ביצועו למשך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין קרי עד ליום 28.02.11.

כפי שעולה מבקשת המבקשים עצמם שהוגשה לביהמ"ש ביום 06.10.11, הרי שהמבקשים לא נקטו בכל הליך רישוי להכשרת הבניה נשוא גזר הדין, לא הוגשה כל בקשה לקבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי, אין היתר לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי ומשכך ההיתר המיוחל לבניה נשוא צו ההריסה השיפוטי אינו מצוי כלל בהישג יד ממשי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו.

יפים הדברים שנאמרו לענין זה בע.פ70079/02 מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ פורסם במאגרים המשפטיים דינים מחוזי ל"ג (2) 59 במסגרתו הביע בית המשפט המחוזי (כב' השופט המר) בשבתו כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ביקורת חריפה כנגד הארכת מועדי עיכוב ביצוע צווים שיפוטיים לתקופות שונות באמתלות שונות  וזו לשונם:

"ביהמ "ש קמא סבר שכל האורכות הקודמות שניתנו עד כה , עניינן היה לאפשר מיצוי

ההליכים , ועל כן מה טעם היה בהן , אם לא ייעתר אף לבקשה הנוכחית . בכך טעה בימ "ש

קמא ...בנימוק זה של בימ "ש קמא ניתן להאריך את המועד שוב ושוב עד (אין) קץ כל

 הליכי התכנון וההליכים האזרחיים והמנהליים בבתי המשפט - אין משמעות לזמן של  8

חודשים שקצב ביהמ "ש קמא בהחלטתו נשוא ערעור זה . אין הגבלה על מספר הבקשות

שאפשר להפנות שוב ושוב לועדה המחוזית .  בפועל מוענק למשיבים  "היתר " לשימו ש

חורג , לתקופה ארוכה , לא מוגדרת , בלי שיהיה בידם היתר כדין מאת הרשויות

המוסכמות. (הדגשות במקור - א .ט (

ובהמשך הדברים: